חלום פסגת ההר

הוא נשאב במנהרת הזמן לגיל חמש. אז הוא ביקש מאמו קלודין לקנות לו סוס צעצוע כמעט בגודל שלו שהיה בלון מנופח בגז הליום. אמו ביקשה ממנו לאחוז חזק בחוט אליו היה קשור הסוס. אל תדאגי אימא, הוא לא יברח, אמר בביטחון. הוא התרפק על סוסו, התגלגל אתו, רכב עליו בשמחה אל ארצות ואל מחוזות שבני אדם טרם ביקרו בהם והיה מאושר. פתאום הסוס נשמט לו מהיד, עף ברוח ומדלג מעל גגות בתיה של פריז, נעלם ומגיח, מציץ ונעלם. אמו התפעלה ממעופו של הסוס שהטיב להגביה עוף. הזהרתי אותך, אמרה לו, תראה לפחות איזה יופי, תראה איך הוא מטפס מעלה מעלה. אבל כילד הוא עקב בדמעות אחרי הסוס המעופף עד שנעלם לחלוטין. והוא בכה בלי לומר מילה. אושרו נמוג ועף עם הרוח. אמו ניסתה להרגיע אותו ואף הבטיחה לו שתקנה לו סוס חדש לכשתמצא כזה. אלא שילד הוא ילד. הוא רוצה רק את הסוס הזה שנשמט ממנו גם אם יביאו לו אלף סוסים כמותו. כך דמיין יוסי את אובדנה של אוריין שעפה לה ברוח אל האולימפוס כמו פגסוס, הסוס המכונף והמעופף מהמיתולוגיה היוונית.

​

מתוך חלום פסגת ההר / מאיר להב