 |
|---|
Arima Bourima
Autobigraphy | 2008
Meir Lahav
במסע שתחילתו במחוזות ילדות לרגלי הרי האטלס שבמרוקו, נחשפת בפני הקורא רקמת חיים שזורה ריחות ומראות, מנהגים ומסורות, אמונות ודעות.
מעגלים נסגרים ומעגלים נפתחים, שמחות והילולות חוברות למשברים ואסונות, ורק רוחו של האדם נותרת איתנה וברה, והיא אינה אלא תבנית נוף מולדת.
תקציר | ארימה בורימה
_JPG.jpg)
בְּנִי! תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ
חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-יַעַזְבֻךָ:
קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ; כָּתְבֵם, עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.
וּמְצָא-חֵן וְשֵׂכֶל-טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ; וְרַגְלְךָ, לֹא תִגּוֹף.
משלי ג' א-ד, כג'
ה"מַכְּתוּבּ" סייע לאדם הפשוט לקבל סדרי עולם: את הצער ואת הסבל, את חוסר השוויון החברתי ואת האכזריות שבה כוחות טבע שטפו, רעשו, געשו והביאו אסונות על האדם. ה"מַכְּתוּבּ" היה נחמה פורתא, בבחינת "מה כבר יכולתי לעשות, אם כך נגזר משמים?" מעולם לא שמעתי איש אומר "מַכְּתוּבּ" כשקורה לו משהו טוב. ללמדך כי המַכְּתוּבּ נדרש להקל על הסבל ולקבל בהכנעה סדרי עולם. אנשי העיירה לא רדפו אחרי הזמן. הוא בכל מקום ואינו רץ לשום מקום. זה יקום בלי עבר ובלי עתיד, כדברי הפיזיקאי ג'וליאן ברבור. אנחנו משובצים בתוכו. עתידו של האחד היה זה מכבר לעברו של האחר, אין לפני ואין אחרי, עולם קפוא, דטרמיניסטי וצפוי. ובכלל האם מישהו ראה את הזמן במהלכו? ואם כן, באיזו מהירות הוא נע? שנה בשעה, או אולי שנייה בשעה?
מתוך ארימה בורימה / מאיר להב